שלום חברים, החורף יפה ומרגש, ואני רועד מהתרגשות וקור. מזמן לא התראנו. כפי שוודאי שמעתם, יצא לאור האלבום "דור הביט" ועושה כעת את דרכו ברחבי האינטרנט היישר אל ליבכם ואזניכם. האלבום הזה הוא אלבום שכולו קתרזיס, יש בו מנעד רחב של רגשות מכעס, תסכול, תשוקה, אופוריה, שלום, לוחמנות, אהבה, שמחה, וכלה בחגיגה הערכה לסביבה והטבע.
כשיצרתי את האלבום השתמשתי בטכניקה של הפרדת רשויות.
שיחקתי את כל התפקידים בהפקה הזו, ככותב, מלחין, מפיק, מוציא לאור, עורך, מיקסר ואמן במה.
ככותב הרשיתי לעצמי להיות פתוח, מצחיק, כואב, גס רוח, ארצי, חומרני, שמימי ובעיקר כנה ומתאר רגשות מבלי לכוון לנושא ספציפי.
כעורך, הסתכלתי ידידותית על דבריי והרגשות שבהם ופעלתי בסבלנות רבה ובעריכה טקסטואלית מינימלית.
ההשראה לכתיבה נבעה מכתיבה חופשית ואסוציאטיבית בהשראת דור הביט - אני ממליץ לקרוא את בטלני הדהרמה של ג'ק קרואק ותבינו על מה אני מדבר.
התיאור היומיומי של מגוון החוויות, קדימה וכנה, עם תיאור החוויה היצירתית, מה שעובר לי בראש לפעמים כשאני הולך באיזה רחוב מהודר ומצוחצח.
כתבתי על רצונות ומחשבות מאוד אינטימיים ואישיים, נגעתי בנושאים שלא קל לדבר עליהם כמו כסף, אהבה, גנג'ה, רגשי נחיתות, רוחניות וחוויות מהמסעות שלי כמוזיקאי ונווד שפשוט נדהם מיפי החיים.
בשלב הזה נכנסתי לתפקיד של מוזיקאי, מפיק, ביטמייקר ובסיסט. לאחרונה התחלתי לעבוד עם סאמפלים נקיים ויפים, אני מתייחס אליהם יפה, נגני סשן לכל מטרה.
הדגימות הללו נוצרו כנראה בגלגול די רציני של ידיים במשך תקופה של זמן על ידי מפיקים מוזיקליים גאונים ומכובדים ברחבי העולם. זה נפלא לנגן בס עם דגימות של מיטב המוזיקאים מרחבי הארץ והעולם. מעורר השראה לגלות שהרבה מוזיקאים ישראלים מצליחים מאוד בתחום הסמפלינג כמו דן מאיו, בן אילון ורועי ראמי שעושים דגימות אש לתופים. זה עודד אותי ליצור חבילת דוגמא משלי שזמינה כעת ב-samplive.co.
הרגשתי צמיחה ותובנות מקסימות לאורך תהליכי היצירה, הרגשתי שחרור מכבוד וגאווה, נתתי לסאונד להיות נקי ונכון ולא ניסיתי להתערב ולשנות כל פרט קטן. סמכתי על שחקני הפגישה הנדגמים שלי וניהלתי אותם בגאווה.
בשלב המיקס פשוט שחררתי את האוזן ונתתי לתופים להיות מקדימה, ניסיתי להנמיך את הקול ולהתייחס אליו כאל כלי מעניין ואקזוטי. ניקדתי כל הברה לתו בסולם, זו שיטת ההלחנה שלי וזה נוגע ללב לשמוע כלי אנושי כזה ועם זאת מדויק סינתטי. בכל מקרה, הגעתי למסקנה שאף אחד לא רוצה שסקסופון חופר לו חזק מדי באוזן, וכך גם השירה שלי באלבום הזה, היא חלק מהמוזיקה. יש מקום למוזיקה, יש כבוד לבס, יש כבוד למה שקורה בסאונד. גיליתי שאני מפיק מלא חמלה ודי טוב וקשוב לעצמי, ובתהליך הכתיבה פגשתי ופגשתי מספר אמנים מדהימים וגאוניים, שחלקם מופיעים גם באלבום הזה. השירים "ג'ונגל מבטון" ו"הסמטאות קורצות" נולדו במפגש אחד של 3 שעות עבודה משותפת באולפני שטוביה.
זה נפלא למצוא חברים חדשים בזמנים אלו בעולם שלנו. במיוחד עבור בחור מופנם כמוני. תודה על המוזיקה. תודה תומר הבנדם, תודה סומה שכטמן.
בשלב הזה נכנס המו"ל הפנימי שלי ואמר לי "איגור, תזיז את התחת שלך ותתחיל להשקיע ולקדם את המוזיקה שלך" וכך עשיתי, והמו"ל האכזרי הזה הושיב אותי בשבת בבוקר לכתוב את הפוסט הכי ארוך בהיסטוריה של הבלוג, וכל זה כדי למכור כמה כרטיסים ולהסתדר טוב עם האלגוריתם הקדוש. ברוך אתה, בורא הוויקס. הגוג אל. פיקסל הפייסבוק היושב בענן.
אז האלבום רץ בפייסבוק, מתגלגל ביוטיוב, מוזרם בספוטיפיי ואני צנוע ואסיר תודה על כל מאזין יקר ונפלא כמו אף אחד בכל היקום. תודה לכם ולכן, מאזינים ומאזינות יקרים ויקרות שלי.
כעת הגיעו זמנו של איש הבמה, המוזיקאי המנוסה, זמר הברים עטור השבחים, כותב התמלילים, מלטף המיתרים, מרגש הלב והמהורהר, לקחת פיקוד ולהפליג.
ביום שלישי הקרוב, 25.1.22, יופיע איגור בסלון בן דוסא ביפו, המופע ישודר גם בפייסבוק, טוויטר ויוטיוב.
תודה על הקריאה והקריאה, על ההקשבה והקשבה.
נתראה בהופעות ובפוסטים הבאים
איגור
יגאל מרקוס
יופי של פוסט!